נתיבות עולם למהר"ל - הרב יונתן רוזין

מהי הקריאה שהתורה משמיעה לכל אדם, ואיך היא נוגעת בכל אחד מאיתנו? בשיעור זה נתחיל את נתיב התשובה של המהר"ל, המתאר את הדרך שבה החוכמה זועקת לכל אדם, מזהירה מהמחיר של ההתמכרות לתאוות, לזלזול ולספקנות – ומציבה פתרון אחד: תשובה. נעמיק בשלושת סוגי החוטאים – הפתאים, הליצים והכסילים – ונגלה מדוע החרטה היא היסוד המרכזי בתשובה, ואיך דווקא חסרונותיו של האדם מאפשרים לו לשוב ולהתעלות.

איך ייתכן שהחכמה, הנבואה והתורה שוללות אפשרות לתיקון החטא, בעוד הקב"ה עצמו מאפשר תשובה? מהו היחס העמוק בין הטוב האלוקי והיושר האלוקי, וכיצד השילוב ביניהם פותח את שערי התשובה? מדוע ישנם מצבים בהם ננעלים שערי תשובה, ומה ההבדל המהותי בין חטא שמקורו בחולשה חומרית לבין חטא שמקורו במרד שכלי? דרך פירושו של המהר"ל, נברר כיצד האיזון בין הדין לרחמים יוצר את המרחב שבו האדם השבור יכול למצוא את דרכו חזרה, ומה המשמעות של האמירה העמוקה "טוב וישר ה' " - טוב כי הוא ישר וישר כי הוא טוב.

בשיעור מרתק זה הרב דן בעומק מושג התשובה במשנת המהר"ל. מה ההבדל בין אדם המתחרט מסיבות מוסריות לבין השב באמת אל ה'? מדוע אדם שעשה תשובה עדיין נענש בבית דין של מטה? השיעור מאיר את היחס המיוחד בין הקב"ה לשב בתשובה - מערכת יחסים שאינה נגישה לשום מערכת משפט אנושית. דרך משלו המפורסם של רבי יוחנן בן זכאי על המלך והסעודה, מבאר הרב את הצורך בהכנה מתמדת למפגש עם הבורא, ומדוע גם הצדיק צריך להיות "כל ימיו בתשובה".

בהמשך דיונו על מהות התשובה, חושף הרב רובד נוסף של שלושת מסלולי התשובה במשנת המהר"ל - מאהבה, מיראה ומייסורים. בניגוד להבנה הפשוטה שמדובר בשלושה טיפוסים שונים של בעלי תשובה, מסביר הרב שאלו בעצם שלוש פנים של תהליך תיקון אחד המתקיים בכל אדם השב בתשובה. תשובה מאהבה (מידת אברהם) היא ניתוק מהעצמי ושיבה לשורש הנשמה; תשובה מיראה (מידת יצחק) היא תיקון הכלים וההכנה המתמדת לסעודת המלך; ותשובה מייסורים (מידת יעקב) משלבת את שתיהן כשהייסורים משמשים כהתעוררות אלוקית המוציאה את האדם משלוותו. השיעור מסתיים בתחילת דיון על המימרא "גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד", שם מתברר שהמהר"ל משלב את שתי גישות התשובה מהפרק הקודם - "סילוק החטא" ו"אני מקבלו" - כהיבטים משלימים של אותו תהליך.

בשיעור זה נחשוף עומק חדש ביחס בין תשובה, כיסא הכבוד ומדרגת התורה במשנת המהר"ל. מתוך דיון במימרא "גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד", מבאר הרב את הקשר בין שורש נשמות ישראל לכיסא הכבוד - דמותו של יעקב אבינו חקוקה בכיסא, והנשמות חצובות משם. האדם השב בתשובה חוזר לשורש זה ומשם מקבל כוח להתחדש ולפעול בכלים מתוקנים. הרב מסביר את ההבחנה העמוקה בין תשובת היחיד לתשובת הרבים: בעוד תשובת היחיד מגיע רק עד כיסא הכבוד (ההנהגה האלוקית), תשובת הרבים מגיעים עד השם יתברך עצמו, שכן ישראל בכללותם דבוקים במהות האלוקית שקודמת להנהגת העולם. זוהי גם הסיבה שהתשובה "דוחה לא תעשה שבתורה" - כמו שהקב"ה מקבל את ישראל למרות שזנו אחרי אלוהים אחרים, בניגוד לאיסור להחזיר גרושה שנישאה לאחר.